טיפול מבוסס חוזקות בסוכרת אצל בני מיעוטים מקומיים

אוכלוסיה מקומית המהווה מיעוט ומיעוטים אתניים אחרים בשולי החברה סובלים מסטטוס בריאותי גרוע יותר בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, כולל שיעור גבוה יותר של מקרי סוכרת סוג 2. הבדלים אלה טופלו באופן טיפוסי על ידי גישה אשר בודדה את ניהול המחלה הספיציפית וניתקה אותו מההקשר הפוליטי, כלכלי, והחברתי הרחב ולא שילבה לתהליך הטיפולי את המאפיינים הספציפיים של המטופלים והשקפת עולמם.

מטרת המחקר הייתה לחקור את הגורמים המשפיעים על איזון גליקמי אצל חולי הסוכרת באוכלוסיה הערבית המקומית בישראל על ידי גישה מבוססת חוזקות אשר שמה במרכז את הידע של המטופלים לגבי המאפיינים, הצרכים, המשאבים והעוצמות שלהם. החוקרים ערכו מחקר מאשר שילב שיטות שונות, וכלל 10 קבוצות מיקוד שונות ו-296 שאלונים כמותיים.

במסגרת המחקר משתתפים עם אבחנה של סוכרת נבחרו באופן אקראי מתוך רשימת מטופלים של ארגון גדול של שירותי רפואה. מתוך הדיונים בקבוצות המיקוד עלו נושאים משפיעים כגון: תזונה, פעילות גופנית, וסטרס חברתי, כלכלי, מנטלי/פסיכולוגי ופוליטי. הדיונים הדגישו את הצורך בהתאמת גישות לטיפול בסוכרת אשר יתחשבו בצורכי המטופלים מבחינה חברתית, מבחינת שלומות גופנית ופסיכולוגית, ומבחינת המציאות הסוציואקונומית/פוליטית בה הם חיים.

החוקרים מצאו כי נשים (יחס הסיכויים: 2.03; רווח בר-סמך של 95%: 1.09-4.63), אנשים עם מוגבלויות (יחס הסיכויים: 2.43; רווח בר-סמך של 95%: 1.28-4.64), ומובטלים (יחס הסיכויים: 2.64; רווח בר-סמך של 95%: 1.29- 5.4) היו עם סיכוי מוגבר לחוות מחסומים כלכליים לטיפול בסוכרת. כמו כן, מגדר נקבה (יחס הסיכויים: 2.26; רווח בר-סמך של 95%: 1.25-4.09), סטטוס של אבטלה (יחס הסיכויים: 1.20, רווח בר סמך של 95%: 1.03-1.41 עבור עלייה של יחידה אחת ברמת HbA1c) היו קשורים לתסמינים דיכאוניים ברמה בינונית עד חמורה.

החוקרים סיכמו כי גישה פרו-אקטיבית, עם עבודת צוות אשר תיקח בחשבון את הידע של בני מיעוטים, ניסיונם וחוזקותיהם הינה בעלת פוטנציאל לשיפור הטיפול האינדיבידואלי בסוכרת.

מקור: 

Kathleen Abu-Saad  et. al (2021) PLoS One DOI: 10.1371/journal.pone.0261030