מזהמים עירוניים משפיעים באופן ניכר על ההיסטוריה הטבעית של מחלות ריאתיות. עם זאת, השפעתם על חולי פיברוזיס ריאתי אידיופתי (IPF) עדיין אינה ברורה דיה. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב-העת 'Frontiers in Public Health' מטרת החוקרים הייתה לבדוק את ההשפעות של זיהום אוויר על החמרה קלינית, תפקודי ריאות, והידרדרות הדמייתית בחולי IPF.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי מגשש (exploratory) בו השתתפו 69 חולי IPF אשר היו במעקב החל מ-2011 ועד ל- 2020. החוקרים אספו נתונים על רמות זיהום האוויר, כולל פחמן חד חמצני (CO), חנקן דו חמצני (NO2), חלקיקי חומר (particulate matter) ≤ 2.5 מיקרומולר (PM2.5), אוזון (O3), ותחמוצות חנקן (NOx) מתחנות ניטור איכות האוויר הקרובות ביותר (<3.5 קילומטרים מבתיהם של החולים). החוקרים העריכו את תוצאי המטופלים, כגון החמרה קלינית, הדרדרות בתפקודי ריאות, והידרדרות הדמייתית על פני תקופות חשיפה שונות (1, 3, 6, 12 ו-36 חודשים). האנליזות הסטטיסטיות תוקננו לגורמים שונים, כולל גיל, מין, סטטוס עישון וטיפול.
מתוצאות החוקרים עולה כי נצפה קשר בין רמות O3 גבוהות יותר לבין עלייה בסבירות להחמרה קלינית לאורך 6 ו-36 חודשי חשיפה (יחס הסיכויים, 1.16, רווח בר-סמך של 95%, 1.01-1.33; יחס הסיכויים 1.80, רווח בר-סמך של 95% 1.07-3.01, בהתאמה). כמו כן, נמצא כי רמות מוגברות של CO נקשרו עם הדרדרות בתפקודי הריאות לאורך תקופות חשיפה של 12 חודשים (יחס הסיכויים, 1.63, רווח בר-סמך של 95%, 1.01-2.63).
עוד עולה מתוצאות החוקרים כי הידרדרות הדמייתית נקשרה באופן מובהק עם רמות גבוהות יותר של CO,יNO2 ו-NOx לאורך תקופות חשיפה של 6 חודשים (יחס הסיכויים, 2.14, רווח בר-סמך של 95%, 1.33-3.4; יחס הסיכויים 1.76, רווח בר-סמך של 95% 1.15-2.66; יחס הסיכויים, 1.16, רווח בר-סמך של 95% 1.03-1.3, בהתאמה).
לסיכום, ממצאי החוקרים מצביעים על כך שזיהום אוויר, ובמיוחד חשיפה ל- O3,יCO,יNO2 ו-NOx, עלול להשפיע על ההחמרה קלינית, תפקודי הריאות, והתוצאים ההדמיתיים בחולי IPF. החוקרים מציינים כי ממצאיהם מדגישים את התפקיד הפוטנציאלי של זיהום אוויר בהתקדמות של IPF, ומדגישים את הצורך במחקר נוסף ובאמצעים לבקרת איכות האוויר על מנת לצמצם את ההשפעות הללו על הבריאות הנשימתית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
