פסק דין שניתן החודש גזר על המדינה, כבעלת בית החולים אסף הרופא (שמיר), לשלם כ-9.5 מיליון שקל להנדסאי בניין בתביעת רשלנות רפואית. בית החולים התעלם מממצא מחשיד בכליה של התובע והגידול התפשט עם גרורה ריאתית.
עוד בעניין דומה
התובע, בן 53, טען כי בשל התרשלות הצוות בבית החולים היה איחור של שנתיים באבחון סרטן הכליה Renal Cell carcinomaי(RCC), שממנו הוא סובל, מה שפגע משמעותית בסיכוי החלמתו. בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב, העריכה השופטת אורנה לוי כי בשל הרשלנות אבדו הסיכויים להחלמתו וחייו קוצרו בעשר שנים.
התובע הופנה ל"אסף הרופא" באוגוסט 2012 בשל תלונות על כאבי בטן עם הקרנה למפשעה ולאשך. הוא אושפז ועבר בדיקת CT במחלקה הכירורגית ונמצא ממצא מחשיד לנגע סרטני בקוטר 4 ס"מ בכלייתו השמאלית. למרות זאת, הוא שוחרר ללא הנחיות מיוחדות. לאחר פרק זמן של יותר משנתיים חזרו הכאבים והתובע שב לבית החולים וביצע CT נוסף שהראה כי הגידול בכליה גדל. בשלב זה עבר התובע ניתוח לכריתת הכליה.
מומחה מטעם ההגנה הסביר כי "ב-2012, המועד בו הוחמצה אבחנת הממאירות, מחלתו של התובע דורגה בשלב 1 (גידול ראשוני בקוטר 5.2 ס"מ, ללא מעורבות לימפטית או מערכתית), מצבו הכללי והתפקודי היה טוב ודרגת הממאירות של הגידול היתה בינונית. סיכוייו לשרוד חמש שנים, לו אובחנה מחלתו באוגוסט 2012, היו עומדים על 97%.
"נכון למועד האבחון בשנת 2014, היתה מחלתו של התובע בשלב 4 עם פיזור ריאתי, אך למרות היקפה הנרחב, מצבו התפקודי של התובע היה טוב ודרגת ההתמיינות של הגידול היתה בינונית. סיכוייו לשרוד חמש שנים עמדו על 39%. לפי נוסחת חישוב אובדן סיכויי ההחלמה, מדובר בפגיעה בסיכויי ההחלמה בהסתברות של 95%".
לטענת התובע, התעלמות הצוות הרפואי מן הממצאים בבדיקת ה-CT שבוצעה ב-2012 גרמה להתפשטות הגרורות הסרטניות בגופו. מומחים מטעם התביעה אמרו כי לצורך בירור הממצא שהודגם ב-CT חובה היתה לבצע בדיקת אולטרסאונד חוזרת ממוקדת לאזור בו הודגם הממצא, ואילו היתה מבוצעת בדיקת אולטרסאונד חוזרת, כולל דופלר, באופן ממוקד לכליה השמאלית, היה מזוהה התהליך החשוד, היתה מבוצעת ביופסיה והגידול היה מאובחן כבר בשנת 2012.
המדינה מצידה לא שללה את טענת ההתרשלות. "אין, אם כן, מחלוקת כי היתה חובה על הצוות הרפואי לפעול לבירור טיבו של הממצא שהודגם ב-CT וכי בירור כאמור היה מביא לאבחון מחלת התובע בשלב מוקדם יותר. בגין התרשלות הצוות הרפואי אובחנה המחלה באיחור", כתבה השופטת לוי בפסק הדין.
השופטת דחתה את טענת בא כוח המדינה, כי קיימת רשלנות תורמת מצד התובע שלא העביר את סיכום האשפוז ובו פירוט הממצא בבדיקת ה-CT, לרופאת המשפחה שלו. היא הסבירה כי לא ניתן לבוא בטענות לתובע שאינו בעל מומחיות רפואית ושלא קיבל מבית החולים הנחיה לגבי ממצאי הבדיקה. לפיכך השופטת קיבלה את טענת התובע וקבעה שהמדינה התרשלה.
בדיון בסוגיית הנזק, קיבלה השופטת את טענת המדינה, לפיה התובע סובל ממחלות רקע שיכולות לקצר את חייו בלי קשר לרשלנות. הוא עישן יותר מקופסה ביום במשך כ-20 שנה, סובל מיתר לחץ דם, משומנים בדם ומקרישיות יתר ונוטל תרופות בכבדות: "מצבו של התובע, עוד לפני גילוי מחלת הסרטן, עשוי היה להחמיר עם השנים ולקצר תוחלת חייו", כתבה השופטת. היא העריכה שבשל כל המחלות האחרות התובע צפוי היה להגיע לגיל 71, ובהוספת מחלת הסרטן חייו התקצרו בעשר שנים.
השופטת התייחסה גם לאובדן כושר עבודה ולמצבו הנפשי של התובע והעריכה את נזקיו בכ-7.7 מיליון שקל בגין הפסדי שכר, כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועזרה מצד שלישי. היא פסקה גם כ-1.9 מיליון שקל עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
