דעות

לא לסגר כללי, כן לשינוי התנהגותי ולאחריות אישית

בהיעדר אמון בקבלת ההחלטות ופיצוי כלכלי על הפגיעה בפרנסה, נכונות הציבור לשתף פעולה עם צעד דרקוני כסגר מלא מוטלת בספק. להטלת גזירה שהציבור לא יעמוד בה ולאי ציות המוני עלולות להיות משמעויות כבדות

עטיית מסיכות בשטח פתוח. צילום: יוסי אלוני/ פלאש 90

בחלוף חצי שנה מתחילת מגיפת COVID-19, התחלואה בישראל במגמת עלייה ( הנתון החשוב הוא מספר החולים הקשים) וההחלטה שהתקבלה בממשלה על הטלת סגר כללי חוזר היא כאילו מדובר בצעד היעיל והאפקטיבי ביותר, נשק יום הדין העומד לרשותנו להכחדת הנגיף. סגר כללי שלאחריו יופעל המערך החדשני ל"קטיעת שרשרות ההדבקה" ולאחריו יגיע החיסון, שפיתוחו בישראל יקר ומיותר, ובא לציון גואל. אך כמו "אסטרטגיית היציאה" מהסגר בגל הראשון, מדובר בפעולות שיעילותן אינה ברורה ושספק אם יישומן בשטח יצלח.

העלייה בתחלואה והטלת סגר שני הן תוצאת כשלון ממשלת ישראל בטיפול במגיפה. העיכובים בקבלת ההחלטות, הפוליטיזציה שלהן ואובדן אמון הציבור, להם אחראית הממשלה, הם אירועים המכשילים את מיגור המגיפה. האם היה עולה על הדעת במהלך מלחמה שהממשלה תעכב במשך שבועות קבלת החלטה על תכנית פעולה שהדרג המקצועי הצבאי מציע לה? זה בדיוק מה שקרה עם תכנית הרמזור של הפרויקטור שהממשלה עצמה מינתה ושלא זכה לגיבויה.

סגר כללי לא הוכח כמונע תמותה ממגיפה. הוא רק "משטיח את העקומה" ודוחה את התחלואה ובסופו של דבר השטח תחת העקומה (Area under the curve) אינו משתנה. לסגר מלא יש השפעות לוואי בריאותיות, חברתיות וכלכליות הרסניות.

הבסיס לבלימת מחלה המועברת מאדם לאדם דרך האוויר - צעדי הריחוק הפיזי, שני מטרים ומסיכות במקומות סגורים - הוא שינוי התנהגותי שהציבור טרם הבין והפנים את חשיבותו בשל חוסר אמון בממסד

הבדידות, החרדה, הדיכאון, ההזנחה באיזון מחלות כרוניות, האיחור בטיפול במצבים דחופים, החסך החינוכי בקרב ילדים והאלימות בבתים הסגורים הם מחיר בריאותי כבד מנשוא לשלם על סגר מלא. זהו מחיר שטרם נחקר וכומת די הצורך, אך כל מי שעובד בשטח בקו הראשון ומטפל באנשים, ולא יושב מול הפלזמות עם הגרפים, עד לו ביום יום וחש אותו על בשרו. על המחיר הכלכלי והחברתי הכבד דומני שאין להכביר מילים. עוצר לילי הוא בכלל צעד נטול כל הגיון מקצועי, באשר צמצום המגעים שהוא משיג הוא מזערי.

לנגיף הקורונה החדש תכונה מיוחדת ההופכת את ההתמודדות עימו למאתגרת במיוחד. החולים בנגיף מידבקים גם בהיותם ללא סימני מחלה או ביומיים שלפני הופעת סימני המחלה הראשונים. זו הסיבה שהאפקטיביות של חקירות אפידמיולוגיות לזיהוי מגעים ובידודם היא מוגבלת בעצירת התפשטות המחלה. המושג "קטיעת שרשרות ההדבקה" עלול להתברר על כן כמותג כושל, וההשקעה העצומה במערך החקירה הענקי המוקם, חשוב ככל שהוא, ראויה לכן לבחינה נוספת.

מה כן אפשר לעשות?

כשנמצאים בצרות, חוזרים לבסיס. הבסיס לבלימת מחלה המועברת מאדם לאדם דרך האוויר הם צעדי הריחוק הפיזי, שני מטרים ומסיכות במקומות סגורים, אותו שינוי התנהגותי שהציבור טרם הבין והפנים את חשיבותו מפאת חוסר האמון בממסד.

כאשר הקמנו את צוות הטיפול במגיפות בסוף שנות ה-80, נכלל בין חבריו פסיכולוג מומחה בהתנהגות אוכלוסיה, כדי שההתייחסות להיבטים התנהגותיים ורתימת הציבור לפעולות הנכונות תבוא לידי ביטוי בניהול המשבר. בעת הזאת, אין טיפול נכון במרכיב הקריטי הזה, שהתנאי המרכזי להשגתו הוא קיומה של מנהיגות אמינה. בהיעדר אמון בקבלת ההחלטות ופיצוי כלכלי על הפגיעה בפרנסה, נכונות הציבור לשתף פעולה עם צעד דרקוני כסגר מלא מוטלת בספק. להטלת גזירה שהציבור לא יעמוד בה ולאי ציות המוני עלולות להיות משמעויות כבדות.

ההגיון המקצועי חייב לעמוד ביסוד התכנית ולהיות ברור, מובן ומוטמע אצל כל אחד ואחת מאיתנו, בהתנהגות היומיומית, באחריות אישית ובערבות הדדית. אחריות של בני הדור הצעיר, החסין מפני מחלה קשה, לדור הוותיק הפגיע בהרבה לסיבוכי המחלה ולתמותה ממנה.

לאחר הגל הראשון, מערכת הבריאות לא קיבלה את המשאבים הדרושים כדי לתגבר אותה. זמן יקר ירד לטמיון. תגבור, ככל שבכלל נעשה, מתמקד היום ב"ברזלים" במקום בפן האנושי, בתוספת מיטות במקום להתמקד בתוספת כוח אדם ובדאגה לרווחת הצוותים השחוקים ולבטיחותם

ההבחנה בהדבקה בין מקומות סגורים לבין האוויר הפתוח צריכה אף היא להיות מודגשת בהנחיות. הכי בטוח באוויר הפתוח: כל עוד אין מדובר בהתקהלות צפופה, אין צורך בעטיית מסיכה בחוץ. לעומת זאת, עטיית מסיכה במקום סגור חשובה מאוד.

לאחר הגל הראשון, מערכת הבריאות לא קיבלה את המשאבים הדרושים כדי לתגבר אותה. זמן יקר ירד לטמיון. תגבור, ככל שבכלל נעשה, מתמקד היום ב"ברזלים" במקום בפן האנושי, בתוספת מיטות במקום להתמקד בתוספת כוח אדם ובדאגה לרווחת הצוותים השחוקים ולבטיחותם. הגורם המגביל את ספיקת מערכת הבריאות אינם מכונות ההנשמה והמיטות, אלא נשימתם ההולכת ומתקצרת של הרופאים והאחיות.

יש מה לעשות: גיוס רופאים ואחיות פנסיונרים למשימות ביורוקרטיות שאינן כרוכות במגע ישיר עם חולים, מפאת הסיכון, ישחרר צוות רפואי לטיפול בחולים. צמצום פעילות ניתוחית אלקטיבית יאפשר לחזק את הצוותים במחלקות הפנימיות. מנהלי בתי החולים עדיין נושאים את הטראומה שבהחלטת משרד הבריאות, השגויה אז, לסגור את הפעילות האלקטיבית בגל הראשון, על אובדן ההכנסות שהיה כרוך בכך, אבל אם יידעו שיפוצו באופן מלא על צעד כזה, השיקול הכלכלי לא ימנע מהם לקבל עתה את ההחלטה הנכונה ובזמן.

מערכת הבריאות עמוסה, הצוותים שחוקים, אבל היא רחוקה מקריסה

רבות דובר בימים האחרונים על דגל אדום שמערכת הבריאות הניפה לממשלה לנוכח הקושי. מערכת הבריאות עמוסה, הצוותים שחוקים, אבל היא רחוקה מקריסה. המסר שצריך לשדר הוא מסר של חוסן. הדגל האדום האמיתי שצוותי הרפואה מניפים הוא לממשלת ישראל, על הזנחה של מערכת הבריאות, על פוליטיזציה של קבלת החלטות בתחום המקצועי  ועל הפקרת הצוותים הרפואיים.

ארגון הבריאות העולמי מגדיר כך בריאות: "בריאות היא מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית מושלמת, ולא רק היעדר מחלה". על מקבלי ההחלטות לראות את התמונה הרחבה, כדי שלא נשלם בבריאות הציבור כדי למנוע מחלה.

לעת הזאת אין צורך בסגר מלא. דרושה מנהיגות שיודעת לקבל החלטות אמיצות, על פי שיקולים מקצועיים ולא פוליטיים, ולעמוד בפני לחצים. צעדי ריחוק פיזי, שתושקע בהם מחשבה מקצועית והגיונית עמוקה, עם אמות מידה אחידות לכל, ומנהיגות אמת שתדע לרתום את הציבור לנהוג לפיהם, עשויים להחזיר את אמון הציבור וישיגו תוצאה כוללת טובה יותר.

נושאים קשורים:  ד"ר יואב יחזקאלי,  דעות,  חדשות,  קורונה,  סגר,  ממשלת ישראל,  מגיפה
תגובות
אנונימי/ת
18.09.2020, 07:17

מאמר מצוין! הייתי רוצה לשמוע מה יש לפרופ' מטות לומר על תהליך קבלת ההחלטות במשרד הבריאות ובממשלה. יש לי רושם די מבוסס שאזנינו תצילנה אם היא תפתח את הפה. לא סתם הוטל חיסיון של 30 שנה על פרוטוקולי הממשלה בנושא הקורונה.

אנונימי/ת
18.09.2020, 17:46

איזו אינפורמציה חדשה או תובנות שלא ידענו קיבלנו ממאמר זה?

19.09.2020, 13:24

אכן, אמון ייווצר על ידי שקיפות = המצרך הנדרש ביותר ל'סל התרופות' של הקורונה.

איך אפשר להגיד שסגר לא הוכך שמונע תמותה?
לא הוכך בניו יורק, איטליה , ספרד ואנגליה?